יער הרקפות ו​חורבת נשה

ה​​י​​ער

בעיקר עצי אורן קנרי, שנטעו ע"י קק"ל לפני כמה עשרות שנים. גדל באופן טבעי באזורים וולקניים באיים הקנריים ונחשב בשל כך כעמיד לשריפות. ביער שרידי מתקנים חקלאיים עתיקים, שנבנו בשוליו של הישוב העתיק הקדום: טראסות, שני בורות מים וגת להפקת יין. 

ה​​גת

משטח לדריכה ראשונית על הענבים + מקום למתקן בורג ששימש לסחיטה שניה (משנית) של קליפות הענבים. במתקן יש גם בור איסוף תירוש, מכוסה פסיפס למניעת חלחול.
גת

ש​ני בורות המים

הבאר ניזונה ממי תהום, לעומת בורות המים, שניזונים ממי נגר עילי ונבנו בעיקר במורדות ההרים. בורות המים יבשים בעונת הקיץ ומתמלאים עם הגשמים.
בור מים

טראסות ח​​קלאיות

ניתן להבחין גם היום בקלות בטראסות החקלאיות הקדומות, שיוצרות מעין מבנה של מדרגות ביער.

חורבת​ נשה

שרידה ישוב קדום, מתקופת ממלכת ישראל, התקופה הרומית והביזנטית. לא ניתן לראות במקום שרידים מעניינים במיוחד.

מצפה הא​​חים

הוקם לזכר האחים ימית וערד ליניאל ז"ל בני הישוב ומאפשר תצפית יפיפייה, ממנה ניתן לראות את הישוב שלנו ואת הנוף לכוון השומרון (בראות טובה, עד הר גריזים), קלקיליה, גדר ההפרדה, רכס צור נתן, סלעית ועוד.

פריחה 

רק​​​​פות

רקפת מצויה היא צמח שכיח ונפוץ. לרקפת פקעת פחוסה עגולה וגדולה, לעתים מתעוותת צורתה בגלל לחץ הסלע שהיא גדלה לרגליו. מוצא הפקעת מגבעול תת-קרקעי שהתעבה ואגר מזון. נוסף למזון יש בפקעת גם רעל בשם ציקלמין, המגן על מאגר-מזון זה בפני בעלי-חיים. בניגוד לצמחי פקעת רבים אחרים, ברקפת אין רבייה וגטטיבית (התפצלות הפקעת). הפקעת מקובלת ברפואה עממית כסם משלשל, אך יש בכך משום סכנה. היו שנהגו להשתמש בפקעות טחונות של רקפת להרעלת דגים, וכך קל ללכדם. הפרח נוטה כלפי מטה וכך מגן על האבקנים. רקפת מצויה פורחת לאורך תקופה ממושכת, בין אוקטובר ליוני. על פי האגדה נתנה הרקפת השראה לכתר המלכות של שלמה המלך, ולפיכך נקראה נזר שלמה. משחרב בית המקדש ונלקח הכתר בשבי, כופפו הרקפות את ראשן עד עצם היום הזה.

כלנ​יות

השם העברי מצביע על יופיו של הפרח המתקשט ככלה. צמח עשבוני רב-שנתי שכיח מאוד בארץ, עם פרח בולט ויפה. זה אולי הפרח הישראלי בהא הידיעה! 
פריחתו השופעת במרחבי הארץ היא עדות אופטימית להצלחה של התנועה לשמירת הטבע. באמצע המאה העשרים הלכו אוכלוסיות הכלנית בארץ והתדלדלו בגלל קטיפה ועקירה – פרטית ומסחרית. שילוב של חינוך, עיצוב דעת-קהל, חקיקה ואכיפה – הצילו את הכלנית, האיריס ופרחים נוספים. 
כל הכלניות בארץ, מכל הצבעים, הן ממין אחד, והפרייה ביניהן אפשרית. צבע הפרח נקבע גנטית, באמצעות צירוף הגנים מהאב ומהאם. הצבעים השכיחים פרט לאדום הם לבן, ורוד, סגול, כחול, וגוני-ביניים. בסך הכל הוגדרו 25 טיפוסי צבע בפרחי כלנית בארץ. 
​​ ​